<h1>סמ"ק מצוריך סימן ק"צ</h1>
<h2>דף יב.</h2>
קטנה שאין לה אב קרוביה משיאין אותה והוי אשת איש דרבנןא) רק שיוצאה במיאון. ועד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות, גדלה שעה אחת בשערות שוב אינה יכולה למאן, ואם הגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימניםב), ואם השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה מיאון, וכן אם אינה יודעת לשמור קידושיה. והמיאון בפני שלשהג). ואם מיאנה הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביוד), וממאנת ביבם צ"ע בס"ג (עשין נ')ה), אך היא אסורה לאביוו), ואם נתן לה גט אע"פ שהיא קטנה הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביוז). ולעולם ירחיק אדם עצמו מן המיאונין, והממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים וקטנה היוצאת בגט צריכה להמתין ג' חדשים. עמדה ונתקדשה לאחר הן הן מיאוניהח). ובית דין כותבין לה בקוצר בפנינו מאנה פלונית [בת פלוני] בפלוני בעלה, ולא יאריך יותר פן יחשב כגטט). א)0ובעלה זכאי במציאתה רחמנא אפקרוה לגביה והפקר בית דין הפקר, וזכאי במעשי ידיה והפרת נדריה ויורשה ומטמא לה אם הוא כהן ואע"ג דנשואין שלה מדרבנן כיון דהוא ירית לה הויא ליה כמת מצוה, זה הכלל הרי היא כאשתו לכל דבר, עכ"ל בפרק בית שמאי ביבמות (דף קי"ח). ב)0ולא תמאן אע"פ שלא בא עליה משנעשית גדולה שהיא בת י"ב שנים ויום אחד אינה ממאנת וצריכה גט מדברי סופרים, עכ"ל ס"ג (מ"ע סי' נ'). ג)0תנן (יבמות דף כ"ה) מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה, פ"ה (דף ק"א ד"ה דתנן) וליכא משום הסר ממך עקשות פה, מפני שהוא בית דין, כלומר לא יחיד היה שם דנאמר בשבילו נתכוין שהרי בית דין היה שם, עכ"ל ס"ג, בפרק בית שמאי ביבמות. ד)0ולא פסלה מן הכהונה, עכ"ל בפרק בית שמאי (דף ק"ח). ה)0וממאנת אפילו לזיקתו ונפקא בלא חליצה כעולא בפרק בית שמאי (דף ק"ז) עכ"ל. ו)0לפי שמשעת נפילת ליבום היתה [נראית] כלתו, מיאנה בבעלה מותרת לאביו דהיינו במפותת בנו, עכ"ל ס"ג (שם). ז)0ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה ומאנה בו ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו, מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה או מיאנה בשני אסור לחזור לו ואפילו לאחיו כדאיתא בפרק בית שמאי (שם), זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, פ"ה אפילו פעמים הרבה נתגרשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו דמיאון דידיה מבטל גט דידיה, אבל מיאון דחבריה לא מבטל גט דידיה, עכ"ל פרק בית שמאי ביבמות (שם). ממאנת הקטנה בין מן האירוסין בין מן הנישואין בין בפני בעלה בין שלא בפני בעלה בין בבית דין בין שלא בבית דין, קטנה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה כשהיא קטנה לזו קורא בה יתומה בחיי האב לפי שאין לאביה רשות בה ואם אחרי כן נשאת לאחר כשהיא קטנה בחיי האב הרי זו ממאנת. החרשת אע"פ שנישואיה מדברי סופרים כנשואי קטנה לא תקינו לה שתמאן כדי שלא ימנעו מלנשאה, עכ"ל סמ"ג (שם). אמר שמואל (דף י"ב) מיאנה בזה פירוש ביבם מותרת לזה, פ"ה אבל לדידיה ליבם שמאנה בו אסורה דמיאון עקר ליה לזיקה וקיימא עליה באשת אח ואם תאמר מיאון נשואי קמאי עקר והרי היא נכרית אצלו גזירה דרבנן היא הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתיבם נראית כאשת אח. וכן אמר ר' יוחנן (שם ק"ז) מיאנה בזה מותרת לאחיו, ולרב מיאנה בזה אסורה לזה מידי דהוה אבעלת גט, והילכתא כוותיה דשמואל דקאי רבי יוחנן כוותיה, עכ"ל ר"א. ח)0דהלכה כר' יהודה בן בתירה דאמר אפילו בנישואין דקמא דהוה נשואה מעיקרא לראשון יוצאה במיאון קל כי האי וכל שכן נתקדשה לבד לראשון, עכ"ל בפרק בית שמאי ביבמות (דף ק"ח). ט)0פירוש פן אתי לאחלופי בגט שיכתוב סופר בור האריכות כגט, עכ"ל (שם דף ק"ז).
<h2>דף יב:</h2>
ויש בבת סימנין למעלה והם הנקראים סימן העליון כדמפרש בפרק יוצא דופן (דף מ"ז), ואלו הן, משתחזור ידה לאחוריה ויעשה קמט במקום הדד כרבי יוסי [הגלילי], (ומשיחזיר) [ומשישחיר] ראש הדד כדברי בן עזאי, ומשיתן אדם ידו על העוקץ של דד והוא שוקע ושוהא לחזור כדברי רבי יוסי, (ומיחזיר ראש הדד כדברי בן עזאי) [משיפצל ראש החוטם, פירוש חוטם הדד] ויעשה בראשו (כדד) [כדור] קטן, ובערוך (ערך פצל) פירש משיתחיל (לעקב) [לינקב] שנראה כמפוצל כדברי רבי יוחנן בן ברוקה, ויש מפרשים משיפצל החוטם עצמו, וכן משיטו הדדין כרבי עקיבא, ומשיקשקשו הדדין כרבי אלעזר בן צדוק, ומשתקיף העטרה כדברי רבי יוסי, ופירש רש"י שיהא עוקץ הדד עב וגדול ומוקף עטרה אבל ר"ח פירש שהוא מקום בשר התפוח שלמעלה מן הערוה לעומת הבטן ונקרא כף ומשיתמעך בשר זה ולא יהיה קשה, כר' שמעון. כל אלו הסימנים שמנה נראית אחת מכולן או כולם והיא בת י"ב שנה או פחות אין משגיחין בו, נעשית בת י"ב שנה ויום אחד ונראה בה סימן התחתון אין משגיחין בכל אלו שפירשו חכמים ביבנה שאין תחתון בא אלא אם כן באו כל אלו. בא העליון עד שלא בא התחתון חכמים אומרים או חולצת או מתיבמת שאי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון. ועל הסימנים של בגרות שאמרנו אומר שם (דף מ"ז) ששאלו [את רבי] ואמר הלכה כדברי כולן להחמיר ופירש רש"י שם איזה מאלו שתביא אין אביה מיפר נדריה דמחזקינן ליה כבוגרת נתקשקשו אע"ג דלא השחיר ראש הדד השחיר אע"פ שלא נתקשקשו וכן כולם. לשון אחר, הביאה אחד מן הסימנים האלו ולא הביאה את כולן בוגרת ואינה בוגרת ואם קבל בה אביה קידושיה וקדשה היא עצמה לאחר שצריכה גט משניהם, ורבינו משה פירש (הלכות אישות פ"ב ה"ח) שעד שתביא כולן היא ספק נערה ספק קטנה ודנין בה להחמיר ואינה ממאנת משעת שנראה בה אחד מן הסימנים האלו ואינה חולצת עד שיהיו כולם. הגה"ה, ורש"י סתר פירוש זה (שם ד"ה להחמיר) וזה לשונו ולאו מילתא היא דאפילו לא הביאה אחד מהן גדולה היא ואינה ממאנת וחולצת שהרי כל הסימנים הללו בבוגרת נאמרו כמו שאומר שם ומימי נערות היא גדולה למיאון ולחליצה שהרי הביאה שתי שערות, עכ"ל. הבת שילדה אחר י"ב שנים אע"פ שלא הביאה סימן לא עליון ולא תחתון הרי היא גדולה וסומכין עליה בנים הרי הם כסימנים כדאיתא ביבמות בפרק קמא (דף י"ב).
הבן משיולד עד שיהיה בן י"ג שנה נקרא קטן ותינוק ואפילו הביא כמה שערות בתוך הזמן הזה אין זה סימן אלא שומא. הביא ב' שערות למטה במקומות הידועים לשער והוא מבן י"ג שנה ויום אחד ומעלה נקרא גדול ונקרא איש. הגיע לזמן הזה ולא הביא ב' שערות ואע"פ שנראה בו סימני סריס הרי זה קטן עד שיהא בן עשרים שנה. הגיע הזמן הזה ולא הביא שתי שערות למטה ולא הביא ב' שערות בזקן אם נראה בו אפילו אחד מסימני סריס הרי זה סריס ודינו כדין גדול לכל דבר שהלכה כרבי יוחנן שאומר כך בפרק הערל (דף פ'), ואם לא נראה בו אחד מסימני סריס עדיין קטן הוא כדמוכח במסכת נדה (דף מ"ז) דאמר עד שיביא ב' שערות [למטה] במקום הראוי להם או עד שיהיה בן ל"ה שנים, הגיע לזמן הזה ולא הביא הרי זה סריס אע"פ שלא נראו בו אחד מסימני סריס. הגיע לשנת עשרים ולא הביא ב' שערות [למטה] והביא שערות בזקן אע"פ (שלא) [ש]נולד בו אחד מסימני סריס אינו סריס אלא הרי הוא בקטנותו עד שיראו בו כל סימני סריס כמו שפוסק התלמוד בפרק הערל (דף פ') או עד שיהא בו ל"ה שנה ויום אחד. ואלו הן סימני סריס המפורשים בפרק הערל (שם), כל שאין לו זקן, ושערו לקוי, ובשרו מחליק כדברי חכמים, ואין מימי רגליו מעלין רתיחה כדברי רבי יהודה, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה כדברי אביי, ושכבת זרעו דיהה, ואין מימי רגליו מחמיצין כדברי יש אומרים, (ורותחין) [ורוחץ] בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל כדברי אחרים, וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה כדברי ר' שמעון בן אלעזר. וסריס זהו הנקרא סריס חמה בכל מקום, אבל הבן שנתקו או חתכו או מעכו גידיו או ביציו כמו שהגוים עושים הוא הנקרא סריס אדם, וכשיגיע לי"ג שנה ויום אחד נקרא גדול שלא יהיה לו סימן לעולם מכאן ואילך. בן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא סימן למטה ונראה בו הסימנים למעלה הרי זה ספק בין קטן לגדול ואם לא נבדק למטה כיון שנראה בו גדלות למעלה הרי הוא בחזקת גדול.
שתי שערות האמורות בבן ובת ובכל מקום שיעורן כדי לכוף ראשו לעיקרו כדברי ר' ישמעאל (נדה דף נ"ב) או כדי לקרוץ בציפורן כדברי ר' אליעזר (שם), או משיצמחו ויכולות לנטל [בפי הזוג כדברי רבי עקיבא עד שיגיעו לכוף ראשן לעיקרן דנין בהם להחמיר בכל מקום לפיכך בבן ובבת נחשוב אותם גדולים להחמיר הואיל וצמחו כדי להנטל] בפי הזוג. ונחשוב אותם קטנים להחמיר הואיל ולא הגיע לכוף ראשו לעיקרו כדברי רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר כדאיתא פרק בא סימן (שם). בפרק בא סימן (דף נ"ב), שתי שערות אילו צריכות שיהיו במקום הערוה ובית הערוה כולו מקום סימנין בין למעלה בין למטה בין (של) [על] איברים עצמן, וצריכות להיות במקום אחד כרבנן, אמר רב אשי בפרק בא סימן (שם). וכתב מורי ה"ר יהודה בשם ר"ח וכרבנן קיימא לן לענין חליצה אבל למיאון בכל מקום שתביא שערות יש לחוש ולומר גדולה היא ולא ממאנת, והלכה כדברי כולן להחמיר. הגה"ה, אמר רב יהודה אמר שמואל (שם) שתי שערות שאמרו אפילו [אחת על הכף ואחת על הביצים, תניא נמי הכי שתי שערות שאמרו אפילו] אחת בגבה ואחת בכריסה אחת על גבי קשרי אצבעותיה של יד ואחת על קשרי אצבעותיה של רגל דברי ר' שמעון בן יהודה, עכ"ל התלמוד (שם). וכן פירש בשם גאון אחד וכן נראה לר"י. וצריך שיהיה בעיקרן גומות ואפילו שתיהן בגומא אחת [הרי הן סימנים נמצאו שתי גומות זו בצד זו ואין בהן שיער] הרי זה סימן, חזקה אין גומות בלא שער ושערות היו בהן ונשרו כדברי רב מלכיא בשם רב אחא. כל השנים האמורות בבן ובת ובערכין ובכל מקום אינו לא שנות החמה ולא שנות הלבנה אלא שנים של סדר [העיבור] הן פשוטות הן מעוברות.
<h2>דף כה:</h2>
קטנה שאין לה אב קרוביה משיאין אותה והוי אשת איש דרבנןא) רק שיוצאה במיאון. ועד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות, גדלה שעה אחת בשערות שוב אינה יכולה למאן, ואם הגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימניםב), ואם השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה מיאון, וכן אם אינה יודעת לשמור קידושיה. והמיאון בפני שלשהג). ואם מיאנה הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביוד), וממאנת ביבם צ"ע בס"ג (עשין נ')ה), אך היא אסורה לאביוו), ואם נתן לה גט אע"פ שהיא קטנה הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביוז). ולעולם ירחיק אדם עצמו מן המיאונין, והממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים וקטנה היוצאת בגט צריכה להמתין ג' חדשים. עמדה ונתקדשה לאחר הן הן מיאוניהח). ובית דין כותבין לה בקוצר בפנינו מאנה פלונית [בת פלוני] בפלוני בעלה, ולא יאריך יותר פן יחשב כגטט). א)0ובעלה זכאי במציאתה רחמנא אפקרוה לגביה והפקר בית דין הפקר, וזכאי במעשי ידיה והפרת נדריה ויורשה ומטמא לה אם הוא כהן ואע"ג דנשואין שלה מדרבנן כיון דהוא ירית לה הויא ליה כמת מצוה, זה הכלל הרי היא כאשתו לכל דבר, עכ"ל בפרק בית שמאי ביבמות (דף קי"ח). ב)0ולא תמאן אע"פ שלא בא עליה משנעשית גדולה שהיא בת י"ב שנים ויום אחד אינה ממאנת וצריכה גט מדברי סופרים, עכ"ל ס"ג (מ"ע סי' נ'). ג)0תנן (יבמות דף כ"ה) מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה, פ"ה (דף ק"א ד"ה דתנן) וליכא משום הסר ממך עקשות פה, מפני שהוא בית דין, כלומר לא יחיד היה שם דנאמר בשבילו נתכוין שהרי בית דין היה שם, עכ"ל ס"ג, בפרק בית שמאי ביבמות. ד)0ולא פסלה מן הכהונה, עכ"ל בפרק בית שמאי (דף ק"ח). ה)0וממאנת אפילו לזיקתו ונפקא בלא חליצה כעולא בפרק בית שמאי (דף ק"ז) עכ"ל. ו)0לפי שמשעת נפילת ליבום היתה [נראית] כלתו, מיאנה בבעלה מותרת לאביו דהיינו במפותת בנו, עכ"ל ס"ג (שם). ז)0ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה ומאנה בו ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו, מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה או מיאנה בשני אסור לחזור לו ואפילו לאחיו כדאיתא בפרק בית שמאי (שם), זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, פ"ה אפילו פעמים הרבה נתגרשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו דמיאון דידיה מבטל גט דידיה, אבל מיאון דחבריה לא מבטל גט דידיה, עכ"ל פרק בית שמאי ביבמות (שם). ממאנת הקטנה בין מן האירוסין בין מן הנישואין בין בפני בעלה בין שלא בפני בעלה בין בבית דין בין שלא בבית דין, קטנה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה כשהיא קטנה לזו קורא בה יתומה בחיי האב לפי שאין לאביה רשות בה ואם אחרי כן נשאת לאחר כשהיא קטנה בחיי האב הרי זו ממאנת. החרשת אע"פ שנישואיה מדברי סופרים כנשואי קטנה לא תקינו לה שתמאן כדי שלא ימנעו מלנשאה, עכ"ל סמ"ג (שם). אמר שמואל (דף י"ב) מיאנה בזה פירוש ביבם מותרת לזה, פ"ה אבל לדידיה ליבם שמאנה בו אסורה דמיאון עקר ליה לזיקה וקיימא עליה באשת אח ואם תאמר מיאון נשואי קמאי עקר והרי היא נכרית אצלו גזירה דרבנן היא הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתיבם נראית כאשת אח. וכן אמר ר' יוחנן (שם ק"ז) מיאנה בזה מותרת לאחיו, ולרב מיאנה בזה אסורה לזה מידי דהוה אבעלת גט, והילכתא כוותיה דשמואל דקאי רבי יוחנן כוותיה, עכ"ל ר"א. ח)0דהלכה כר' יהודה בן בתירה דאמר אפילו בנישואין דקמא דהוה נשואה מעיקרא לראשון יוצאה במיאון קל כי האי וכל שכן נתקדשה לבד לראשון, עכ"ל בפרק בית שמאי ביבמות (דף ק"ח). ט)0פירוש פן אתי לאחלופי בגט שיכתוב סופר בור האריכות כגט, עכ"ל (שם דף ק"ז).
<h2>דף פ:</h2>
ויש בבת סימנין למעלה והם הנקראים סימן העליון כדמפרש בפרק יוצא דופן (דף מ"ז), ואלו הן, משתחזור ידה לאחוריה ויעשה קמט במקום הדד כרבי יוסי [הגלילי], (ומשיחזיר) [ומשישחיר] ראש הדד כדברי בן עזאי, ומשיתן אדם ידו על העוקץ של דד והוא שוקע ושוהא לחזור כדברי רבי יוסי, (ומיחזיר ראש הדד כדברי בן עזאי) [משיפצל ראש החוטם, פירוש חוטם הדד] ויעשה בראשו (כדד) [כדור] קטן, ובערוך (ערך פצל) פירש משיתחיל (לעקב) [לינקב] שנראה כמפוצל כדברי רבי יוחנן בן ברוקה, ויש מפרשים משיפצל החוטם עצמו, וכן משיטו הדדין כרבי עקיבא, ומשיקשקשו הדדין כרבי אלעזר בן צדוק, ומשתקיף העטרה כדברי רבי יוסי, ופירש רש"י שיהא עוקץ הדד עב וגדול ומוקף עטרה אבל ר"ח פירש שהוא מקום בשר התפוח שלמעלה מן הערוה לעומת הבטן ונקרא כף ומשיתמעך בשר זה ולא יהיה קשה, כר' שמעון. כל אלו הסימנים שמנה נראית אחת מכולן או כולם והיא בת י"ב שנה או פחות אין משגיחין בו, נעשית בת י"ב שנה ויום אחד ונראה בה סימן התחתון אין משגיחין בכל אלו שפירשו חכמים ביבנה שאין תחתון בא אלא אם כן באו כל אלו. בא העליון עד שלא בא התחתון חכמים אומרים או חולצת או מתיבמת שאי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון. ועל הסימנים של בגרות שאמרנו אומר שם (דף מ"ז) ששאלו [את רבי] ואמר הלכה כדברי כולן להחמיר ופירש רש"י שם איזה מאלו שתביא אין אביה מיפר נדריה דמחזקינן ליה כבוגרת נתקשקשו אע"ג דלא השחיר ראש הדד השחיר אע"פ שלא נתקשקשו וכן כולם. לשון אחר, הביאה אחד מן הסימנים האלו ולא הביאה את כולן בוגרת ואינה בוגרת ואם קבל בה אביה קידושיה וקדשה היא עצמה לאחר שצריכה גט משניהם, ורבינו משה פירש (הלכות אישות פ"ב ה"ח) שעד שתביא כולן היא ספק נערה ספק קטנה ודנין בה להחמיר ואינה ממאנת משעת שנראה בה אחד מן הסימנים האלו ואינה חולצת עד שיהיו כולם. הגה"ה, ורש"י סתר פירוש זה (שם ד"ה להחמיר) וזה לשונו ולאו מילתא היא דאפילו לא הביאה אחד מהן גדולה היא ואינה ממאנת וחולצת שהרי כל הסימנים הללו בבוגרת נאמרו כמו שאומר שם ומימי נערות היא גדולה למיאון ולחליצה שהרי הביאה שתי שערות, עכ"ל. הבת שילדה אחר י"ב שנים אע"פ שלא הביאה סימן לא עליון ולא תחתון הרי היא גדולה וסומכין עליה בנים הרי הם כסימנים כדאיתא ביבמות בפרק קמא (דף י"ב).
הבן משיולד עד שיהיה בן י"ג שנה נקרא קטן ותינוק ואפילו הביא כמה שערות בתוך הזמן הזה אין זה סימן אלא שומא. הביא ב' שערות למטה במקומות הידועים לשער והוא מבן י"ג שנה ויום אחד ומעלה נקרא גדול ונקרא איש. הגיע לזמן הזה ולא הביא ב' שערות ואע"פ שנראה בו סימני סריס הרי זה קטן עד שיהא בן עשרים שנה. הגיע הזמן הזה ולא הביא שתי שערות למטה ולא הביא ב' שערות בזקן אם נראה בו אפילו אחד מסימני סריס הרי זה סריס ודינו כדין גדול לכל דבר שהלכה כרבי יוחנן שאומר כך בפרק הערל (דף פ'), ואם לא נראה בו אחד מסימני סריס עדיין קטן הוא כדמוכח במסכת נדה (דף מ"ז) דאמר עד שיביא ב' שערות [למטה] במקום הראוי להם או עד שיהיה בן ל"ה שנים, הגיע לזמן הזה ולא הביא הרי זה סריס אע"פ שלא נראו בו אחד מסימני סריס. הגיע לשנת עשרים ולא הביא ב' שערות [למטה] והביא שערות בזקן אע"פ (שלא) [ש]נולד בו אחד מסימני סריס אינו סריס אלא הרי הוא בקטנותו עד שיראו בו כל סימני סריס כמו שפוסק התלמוד בפרק הערל (דף פ') או עד שיהא בו ל"ה שנה ויום אחד. ואלו הן סימני סריס המפורשים בפרק הערל (שם), כל שאין לו זקן, ושערו לקוי, ובשרו מחליק כדברי חכמים, ואין מימי רגליו מעלין רתיחה כדברי רבי יהודה, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה כדברי אביי, ושכבת זרעו דיהה, ואין מימי רגליו מחמיצין כדברי יש אומרים, (ורותחין) [ורוחץ] בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל כדברי אחרים, וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה כדברי ר' שמעון בן אלעזר. וסריס זהו הנקרא סריס חמה בכל מקום, אבל הבן שנתקו או חתכו או מעכו גידיו או ביציו כמו שהגוים עושים הוא הנקרא סריס אדם, וכשיגיע לי"ג שנה ויום אחד נקרא גדול שלא יהיה לו סימן לעולם מכאן ואילך. בן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא סימן למטה ונראה בו הסימנים למעלה הרי זה ספק בין קטן לגדול ואם לא נבדק למטה כיון שנראה בו גדלות למעלה הרי הוא בחזקת גדול.
שתי שערות האמורות בבן ובת ובכל מקום שיעורן כדי לכוף ראשו לעיקרו כדברי ר' ישמעאל (נדה דף נ"ב) או כדי לקרוץ בציפורן כדברי ר' אליעזר (שם), או משיצמחו ויכולות לנטל [בפי הזוג כדברי רבי עקיבא עד שיגיעו לכוף ראשן לעיקרן דנין בהם להחמיר בכל מקום לפיכך בבן ובבת נחשוב אותם גדולים להחמיר הואיל וצמחו כדי להנטל] בפי הזוג. ונחשוב אותם קטנים להחמיר הואיל ולא הגיע לכוף ראשו לעיקרו כדברי רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר כדאיתא פרק בא סימן (שם). בפרק בא סימן (דף נ"ב), שתי שערות אילו צריכות שיהיו במקום הערוה ובית הערוה כולו מקום סימנין בין למעלה בין למטה בין (של) [על] איברים עצמן, וצריכות להיות במקום אחד כרבנן, אמר רב אשי בפרק בא סימן (שם). וכתב מורי ה"ר יהודה בשם ר"ח וכרבנן קיימא לן לענין חליצה אבל למיאון בכל מקום שתביא שערות יש לחוש ולומר גדולה היא ולא ממאנת, והלכה כדברי כולן להחמיר. הגה"ה, אמר רב יהודה אמר שמואל (שם) שתי שערות שאמרו אפילו [אחת על הכף ואחת על הביצים, תניא נמי הכי שתי שערות שאמרו אפילו] אחת בגבה ואחת בכריסה אחת על גבי קשרי אצבעותיה של יד ואחת על קשרי אצבעותיה של רגל דברי ר' שמעון בן יהודה, עכ"ל התלמוד (שם). וכן פירש בשם גאון אחד וכן נראה לר"י. וצריך שיהיה בעיקרן גומות ואפילו שתיהן בגומא אחת [הרי הן סימנים נמצאו שתי גומות זו בצד זו ואין בהן שיער] הרי זה סימן, חזקה אין גומות בלא שער ושערות היו בהן ונשרו כדברי רב מלכיא בשם רב אחא. כל השנים האמורות בבן ובת ובערכין ובכל מקום אינו לא שנות החמה ולא שנות הלבנה אלא שנים של סדר [העיבור] הן פשוטות הן מעוברות.
<h2>דף קא:</h2>
קטנה שאין לה אב קרוביה משיאין אותה והוי אשת איש דרבנןא) רק שיוצאה במיאון. ועד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות, גדלה שעה אחת בשערות שוב אינה יכולה למאן, ואם הגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימניםב), ואם השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה מיאון, וכן אם אינה יודעת לשמור קידושיה. והמיאון בפני שלשהג). ואם מיאנה הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביוד), וממאנת ביבם צ"ע בס"ג (עשין נ')ה), אך היא אסורה לאביוו), ואם נתן לה גט אע"פ שהיא קטנה הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביוז). ולעולם ירחיק אדם עצמו מן המיאונין, והממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים וקטנה היוצאת בגט צריכה להמתין ג' חדשים. עמדה ונתקדשה לאחר הן הן מיאוניהח). ובית דין כותבין לה בקוצר בפנינו מאנה פלונית [בת פלוני] בפלוני בעלה, ולא יאריך יותר פן יחשב כגטט). א)0ובעלה זכאי במציאתה רחמנא אפקרוה לגביה והפקר בית דין הפקר, וזכאי במעשי ידיה והפרת נדריה ויורשה ומטמא לה אם הוא כהן ואע"ג דנשואין שלה מדרבנן כיון דהוא ירית לה הויא ליה כמת מצוה, זה הכלל הרי היא כאשתו לכל דבר, עכ"ל בפרק בית שמאי ביבמות (דף קי"ח). ב)0ולא תמאן אע"פ שלא בא עליה משנעשית גדולה שהיא בת י"ב שנים ויום אחד אינה ממאנת וצריכה גט מדברי סופרים, עכ"ל ס"ג (מ"ע סי' נ'). ג)0תנן (יבמות דף כ"ה) מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה, פ"ה (דף ק"א ד"ה דתנן) וליכא משום הסר ממך עקשות פה, מפני שהוא בית דין, כלומר לא יחיד היה שם דנאמר בשבילו נתכוין שהרי בית דין היה שם, עכ"ל ס"ג, בפרק בית שמאי ביבמות. ד)0ולא פסלה מן הכהונה, עכ"ל בפרק בית שמאי (דף ק"ח). ה)0וממאנת אפילו לזיקתו ונפקא בלא חליצה כעולא בפרק בית שמאי (דף ק"ז) עכ"ל. ו)0לפי שמשעת נפילת ליבום היתה [נראית] כלתו, מיאנה בבעלה מותרת לאביו דהיינו במפותת בנו, עכ"ל ס"ג (שם). ז)0ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה ומאנה בו ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו, מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה או מיאנה בשני אסור לחזור לו ואפילו לאחיו כדאיתא בפרק בית שמאי (שם), זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, פ"ה אפילו פעמים הרבה נתגרשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו דמיאון דידיה מבטל גט דידיה, אבל מיאון דחבריה לא מבטל גט דידיה, עכ"ל פרק בית שמאי ביבמות (שם). ממאנת הקטנה בין מן האירוסין בין מן הנישואין בין בפני בעלה בין שלא בפני בעלה בין בבית דין בין שלא בבית דין, קטנה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה כשהיא קטנה לזו קורא בה יתומה בחיי האב לפי שאין לאביה רשות בה ואם אחרי כן נשאת לאחר כשהיא קטנה בחיי האב הרי זו ממאנת. החרשת אע"פ שנישואיה מדברי סופרים כנשואי קטנה לא תקינו לה שתמאן כדי שלא ימנעו מלנשאה, עכ"ל סמ"ג (שם). אמר שמואל (דף י"ב) מיאנה בזה פירוש ביבם מותרת לזה, פ"ה אבל לדידיה ליבם שמאנה בו אסורה דמיאון עקר ליה לזיקה וקיימא עליה באשת אח ואם תאמר מיאון נשואי קמאי עקר והרי היא נכרית אצלו גזירה דרבנן היא הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתיבם נראית כאשת אח. וכן אמר ר' יוחנן (שם ק"ז) מיאנה בזה מותרת לאחיו, ולרב מיאנה בזה אסורה לזה מידי דהוה אבעלת גט, והילכתא כוותיה דשמואל דקאי רבי יוחנן כוותיה, עכ"ל ר"א. ח)0דהלכה כר' יהודה בן בתירה דאמר אפילו בנישואין דקמא דהוה נשואה מעיקרא לראשון יוצאה במיאון קל כי האי וכל שכן נתקדשה לבד לראשון, עכ"ל בפרק בית שמאי ביבמות (דף ק"ח). ט)0פירוש פן אתי לאחלופי בגט שיכתוב סופר בור האריכות כגט, עכ"ל (שם דף ק"ז).
<h2>דף קז.</h2>
קטנה שאין לה אב קרוביה משיאין אותה והוי אשת איש דרבנןא) רק שיוצאה במיאון. ועד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות, גדלה שעה אחת בשערות שוב אינה יכולה למאן, ואם הגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימניםב), ואם השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה מיאון, וכן אם אינה יודעת לשמור קידושיה. והמיאון בפני שלשהג). ואם מיאנה הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביוד), וממאנת ביבםה) צ"ע בס"ג (עשין נ'), אך היא אסורה לאביוו), ואם נתן לה גט אע"פ שהיא קטנה הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביוז). ולעולם ירחיק אדם עצמו מן המיאונין. והממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים וקטנה היוצאת בגט צריכה להמתין ג' חדשים. עמדה ונתקדשה לאחר הן הן מיאוניהח). ובית דין כותבין לה בקוצר בפנינו מאנה פלונית [בת פלוני] בפלוני בעלה, ולא יאריך יותר פן יחשב כגטט). א) ובעלה זכאי במציאתה רחמנא אפקרוה לגביה והפקר בית דין הפקר, וזכאי במעשי ידיה והפרת נדריה ויורשה ומטמא לה אם הוא כהן ואע"ג דנשואין שלה מדרבנן כיון דהוא ירית לה הויא ליה כמת מצוה, זה הכלל הרי היא כאשתו לכל דבר, עכ"ל בפרק בית שמאי ביבמות (דף קי"ח). ב) ולא תמאן אע"פ שלא בא עליה משנעשית גדולה שהיא בת י"ב שנים ויום אחד אינה ממאנת וצריכה גט מדברי סופרים, עכ"ל ס"ג (מ"ע סי' נ'). ג) תנן (יבמות דף כ"ה) מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה, פ"ה (דף ק"א ד"ה דתנן) וליכא משום הסר ממך עקשות פה, מפני שהוא בית דין, כלומר לא יחיד היה שם דנאמר בשבילו נתכוין שהרי בית דין היה שם, ע"ל ס"ג, בפרק בית שמאי ביבמות. ד) ולא פסלה מן הכהונה, עכ"ל בפרק בית שמאי (דף ק"ח). ה) וממאנת אפילו לזיקתו ונפקא בלא חליצה כעולא בפרק בית שמאי (דף ק"ז) עכ"ל. ו) לפי שמשעת נפילת ליבום היתה כלתו, מיאנה בבעלה מותרת לאביו דהיינו במפותת בנו, עכ"ל ס"ג (שם). ז) ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה ומאנה בו ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו, מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה או מיאנה בשני אסור לחזור לו ואפילו לאחיו כדאיתא בפרק בית שמאי (שם), זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, פ"ה אפילו פעמים הרבה נתגרשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו דמיאון דידיה מבטל גט דידה, אבל מיאון דחבריה לא מבטל גט דידיה, עכ"ל פרק בית שמאי ביבמות (שם). ממאנת הקטנה בין מן האירוסין בין מן הנישואין בין בפני בעלה בין שלא בפני בעלה בין בבית דין בין שלא בבית דין, קטנה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה כשהיא קטנה לזו קורא בה יתומה בחיי האב לפי שאין לאביה רשות בה ואם אחרי כן נשאת לאחר כשהיא קטנה בחיי האב הרי זו ממאנת. החרשת אע"פ שנישואיה מדברי סופרים כנשואי קטנה לא תקינו לה שתמאן כדי שלא ימנעו מלנשאה, עכ"ל סמ"ג (שם). אמר שמואל (דף י"ב) מיאנה בזה פירוש ביבם מותרת לזה, פ"ה אבל לדידיה ליבם שמאנה בו אסורה דמיאון עקר ליה לזיקה וקיימא עליה באשת אח ואם תאמר מיאון נשואי קמאי עקר והרי היא נכרית אצלו גזירה דרבנן היא הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתיבם נראית כאשת אח. וכן אמר ר' יוחנן (שם ק"ז) מיאנה בזה מותרת לאחיו, ולרב מיאנה בזה אסורה לזה מידי דהוה אבעלת גט, והילכתא כוותיה דשמואל דקאי רבי יוחנן כוותיה, עכ"ל ר"א. עד מתי הבת ממאנת כל זמן שהיא קטנה וקטנה היא עד י"ב שנה או עד שיוודע שהיא איילונית במה דברים אמורים שלא בא עליה הבעל משגדלה אבל אם בא עליה לאחר י"ב שנה ויום אחד הואיל ובעילה קונה מן התורה והוו להו קידושין גמורין אינה ממאנת וצריכה גט מן התורה. בפרק מי שמת (ב"ב דף קנ"ו) אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין הקידושין ולגיטין ולחליצה ולמיאונין, פירוש בודקין לקידושין אם קבלה קידושין והיא בת י"ב שנה ויום אחד הרי הקידושין קידושין גמורים אם בדקוה והביאה שתי שערות ואם לא הביאה שתי שערות וגם אין נראות גומות במקום הראוי לשערות קידושי ספק הן וחוששין שמא נשרו וצריכה גט. בודקין לגיטין כיצד דתנן (נדה דף מ"ה) בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו קנאה ואינו יכול להוציאה בגט עד שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד ואחר כך בודקין אותו ואינו יכול ליתן גט עד שיביא שתי שערות. בודקין לחליצה כיצד אע"פ שלענין יבום קונה יבמתו מבן ט' שנים לענין חליצה אינו יכול לחלוץ עד שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד וגם שבדקוהו והכירו סימנין. ולמיאון בודקין כאשר אמרנו למעלה, ואין הלכה כרבי יהודה דאמר (שם נ"ב) שצריך שיהיו ב' שערות שוכבות ונראה כמו שירבה השחור על הלבן. הבת משנולדה עד שתהא בת י"ב שנה גמורות היא הנקראת קטנה ותינוקת ואפילו הביאה סימנין כמה שערות למטה בתוך הזמן הזה אינו אלא שומא בעלמא ואפילו הביאה בשנת י"ב, במה דברים אמורים שנבדקו בתוך הזמן ויודע שהוא שומא אבל אם לא נבדקו אלא לאחר הזמן ונמצאו שם שתי שערות הרי הן בחזקת סימנין. וכן הבת בשנת י"ג פוסק רבא הילכתא תוך הזמן כלפני הזמן פרק יוצא דופן (נדה דף מ"ו). אבל הביאה שתי שערות למטה בגוף המקומות הידועות להביא שער והיא מבת י"ב שנה ויום אחד ומעלה נקראת נערה עד ו' חדשים, והביאה ב' שערות בזמן הזה נקראין סימן התחתון ונקרא בוחל כלומר שגדלה קצת, ומאחר שתביא ב' שערות נקראת נערה עד ו' חדשים גמורים, ומתחילת תשלום ו' חדשים ומעלה נקראת בוגרת, ואין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד. בפרק הערל (יבמות דף פ') אומר שאם הגיע לי"ב שנה ויום אחד ולא הביאה ב' שערות אע"פ שנראו בה סימני איילונית עדיין קטנה היא עד כ' שנה כדאמר רבי אבהו סימני סריס ואיילונית אין עושין בהן מעשה עד שיהיו בן עשרים, וכשתביא ב' שערות אפילו בשנת עשרים תהיה נערה ו' חדשים ואחר כך תהיה בוגרת. הייתה בת עשרים שנה ולא הביאה ב' שערות ונראו בה סימני איילונית הרי היא איילונית ואם לא נראו בה סימני איילונית עדיין קטנה היא כמו שמוכיח במסכת נדה (דף מ"ז) עד שתביא ב' שערות או עד ל"ה שנים. הגיע לזמן הזה ולא הביאה ב' שערות הרי זו נקראת איילונית אע"פ שלא נראה בה סימן מסימני איילונית. נמצאת למי שאיילונית אין לה ימי נערות אלא מקטנותה תצא לבגר. ואלו הן סימני איילונית, כל שאין לה דדין, ומתקשה בשעת תשמיש, ואין לה שיפולי מעים כשאר נשים כדברי רשב"ג (יבמות דף פ') וקולה עבה ואינה ניכרת בין איש לאשה כדברי ר' שמעון בן יועזר (שם). ונחבשות גדולות הנערה והבוגרת והאיילונית כל אחת בשלשתן. ויש בבת סימנין למעלה והם הנקראים סימן העליון כדמפרש בפרק יוצא דופן (דף מ"ז), ואלו הן, משתחזור ידה לאחוריה ויעשה קמט במקום הדד כרבי יוסי, ומשיחזיר ראש הדד כדברי בן עזאי, ומשיתן אדם ידו על העוקץ של דד והוא שוקע ושוהא לחזור כדברי רבי יוסי, ומשיחזיר ראש הדד כדברי בן עזאי ויעשה בראשו כדד קטן, ובערוך (ערך פצל) פירש משיתחיל לעקב שנראה כמפוצל כדברי רבי יוחנן בן ברוקה, ויש מפרשים משיפצל החוטם עצמו, וכן משיטו הדדין כרבי עקיבא, (ומשקישקשו) [ומשיתקשקשו] הדדין כרבי אלעזר בן צדוק, ומשתקיף העטרה כדברי רבי יוסי, ופירש רש"י שיהא עוקץ הדד עב וגדול ומוקף עטרה אבל ר"ח פירש שהוא מקום בשר התפוח שלמעלה מן הערוה לעומת הבטן ונקרא כף ומשיתמעך בשר זה ולא יהיה קשה, כר' שמעון. כל אלו הסימנים שמנה נראית אחת מכולן או כולם והיא בת י"ב שנה או פחות אין משגיחין בו, נעשה בת י"ב שנה ויום אחד ונראה בה סימן התחתון אין משגיחין בכל אלו שפירשו חכמים ביבנה שאין תחתון בא אלא אם כן באו כל אלו. בא העליון עד שלא בא התחתון חכמים אומרים או חולצת או מתיבמת שאי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון. ועל הסימנים של בגרות שאמרנו אומר שם (דף מ"ז) ששאלו [את רבי] ואמר הלכה כדברי כולן להחמיר ופירש רש"י שם איזה מאלו שתביא אין אביה מיפר נדריה דמחזיקן ליה כבוגרת נתקשקשו אע"ג דלא השחיר ראש הדד השחיר אע"פ שלא נתקשקשו וכן כולם. לשון אחר, הביאה אחד מן הסימנים האלו ולא הביאה את כולן בוגרת ואינה בוגרת ואם קבל בה אביה קידושיה וקדשה היא עצמה לאחר שצריכה גט משניהם, ורבינו משה פירש (הלכות אישות פ"ב ה"ח) שעד שתביא כולן היא ספק נערה ספק קטנה ודנין בה להחמיר ואינה ממאנת משעת שנראה בה אחד מן הסימנין האלו ואינה חולצת עד שיהיו כולם. הגה"ה, ורש"י סתר פירוש זה (שם ד"ה להחמיר) וזה לשונו ולאו מילתא היא דאפילו לא הביאה אחד מהן גדולה היא ואינה ממאנת וחולצת שהרי כל הסימנים הללו בבוגרת נאמרו כמו שאומר שם ומימי נערות היא גדולה למיאון ולחליצה שהרי הביאה שתי שערות, עכ"ל. הבת שילדה אחר י"ב שנים אע"פ שלא הביאה סימן לא עליון ולא תחתון הרי היא גדולה וסומכין עליה בנים הרי הם כסימנים כדאיתא ביבמות בפרק קמא (דף י"ב). הבן משיולד עד שיהיה בן י"ג שנה נקרא קטן ותינוק ואפילו הביא כמה שערות בתוך הזמן הזה אין זה סימן אלא שומא. הביא ב' שערות למטה במקומות הידועים לשער והוא מבן י"ג שנה ויום אחד ומעלה נקרא גדול ונקרא איש. הגיע לזמן הזה ולא הביא ב' שערות ואע"פ שנראה בו סימני סריס הרי זה קטן עד שיהא בן עשרים שנה. הגיע הזמן הזה ולא הביא שתי שערות למטה ולא הביא ב' שערות בזקן אם נראה בו אפילו אחד מסימני סריס הרי זה סריס ודינו כדין גדול לכל דבר שהלכה כרבי יוחנן שאומר כך בפרק הערל (דף פ'), ואם לא נראה בו אחד מסימני סריס עדיין קטן הוא כדמוכח במסכת נדה (דף מ"ח) דאמר עד שיביא ב' שערות במקום הראוי להם או עד שיהיה בן ל"ה שנים, הגיע לזמן הזה ולא הביא הרי זה סריס אע"פ שלא נראו בו אחד מסימני סריס. הגיע לשנת עשרים ולא הביא ב' שערות והביא שערות בזקן אע"פ שלא נולדו בו אחד מסימני סריס אינו סריס אלא הרי הוא בקטנותו עד שיראו בו כל סימני סריס כמו שפוסק התלמוד בפרק הערל (דף פ') או עד שיהא בו ל"ה שנה ויום אחד. ואלו הן סימני סריס המפורשים בפרק הערל (שם), כל שאין לו זקן, ושערו לקוי, ובשרו מחליק כדברי חכמים, ואין מימי רגליו מעלין רתיחה כדברי רבי יהודה, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה כדברי אביי, ושכבת זרעו דיהה, ואין מימי רגליו מחמיצין כדברי יש אומרים, ורותחין בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל כדברי אחרים, וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה כדברי ר' שמעון בן אלעזר. וסריס זהו הנקרא סריס חמה בכל מקום, אבל הבן שנתקו או חתכו או מעכו גידיו או ביציו כמו שהגוים עושים הוא הנקרא סריס אדם, וכשיגיע לי"ג שנה ויום אחד נקרא גדול שלא יהיה לו סימן לעולם מכאן ואילך. בן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא סימן למטה ונראה בו הסימנים למעלה הרי זה ספק בין קטן לגדול ואם לא נבדק למטה כיון שנראה בו גדלות למעלה הרי הוא בחזקת גדול. שתי שערות האמורות בבן ובת ובכל מקום שיעורן כדי לכוף ראשו לעיקרו כדברי ר' ישמעאל (נדה דף נ"ב) או כדי לקרוץ בציפורן כדברי ר' אליעזר (שם), או משיצמחו ויכולות לנטל בפי הזוג. ונחשוב אותם קטנים להחמיר הואיל ולא הגיע לכוף ראשו לעיקרו כדברי רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר כדאיתא פרק בא סימן (שם). בפרק בא סימן (דף נ"ב), שתי שערות אילו צריכות שיהיו במקום הערוה ובית הערוה כולו מקום סימנין בין למעלה בין למטה בין של איברים עצמן, וצריכות להיות במקום אחד כרבנן, אמר רב אשי בפרק בא סימן (שם). וכתב מורי ה"ר יהודה בשם ר"ח וכרבנן קיימא לן לענין חליצה אבל למיאון בכל מקום שתביא שערות יש לחוש ולומר גדולה היא ולא ממאנת, והלכה כדברי כולן להחמיר. הגה"ה, אמר רב יהודה אמר שמואל (שם) שתי שערות שאמרו אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה אחת על גבי קשרי אצבעותיה של יד ואחת על קשרי אצבעותיה של רגל דברי ר' שמעון בן יהודה, עכ"ל התלמוד (שם). וכן פירש בשם גאון אחד וכן נראה לר"י. וצריך שיהיה בעיקרן גומות ואפילו שתיהן בגומא אחת הרי זה סימן. חזקה אין גומות בלא שער ושערות היו בהן ונשרו כדברי רב מלכיא בשם רב אחא. כל השנים האמורות בבן ובת ובערכין ובכל מקום אינו לא שנות החמה ולא שנות הלבנה אלא שנים של סדר [העיבור] הן פשוטות הן מעוברות. בפרק בית שמאי תנן (דף ק"ז) כיצד ממאנת האשה אומרת בפני שנים אין רצוני בפלוני בעלי או אין רצוני בקידושין שקדשוני אחי או אמי וכיוצא באלו הדברים. הגה"ה, בית הלל אומרים ממאנת בפניו ושלא בפניו בבית דין ושלא בבית דין, עכ"ל בפרק בית שמאי. ואפילו היו אורחים — פ"ה דליכא בית דין, ותו דהני משתקי שתקי ולא מודעי, עכ"ל (שם דף כ"ח) — מסובין בבית בעלה בעלמא והיא עומדת ומשקה להם ואומרת לפניהם אין רצוני בפני פלוני בעלי הרי זה מיאון. עכ"ל ס"ג (סי' נ'). ח) דהלכה כר' יהודה בן בתירה דאמר אפילו בנישואין דקמא דהוה נשואה מעיקרא לראשון יוצאה במיאון קל כי האי וכל שכן נתקדשה לבד לראשון, עכ"ל בפרק בית שמאי ביבמות (דף ק"ח). ט) פירוש פן אתי לאחלופי בגט שיכתוב סופר בור האריכות כגט, עכ"ל (שם דף ק"ז). [בפרק אלמנה ניזונת תנן (כתובות דף ק') הממאנת והשבויה והאיילונית אין להן כתובה, וקאמר בגמרא (שם דף ק"א) לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת יש להן תניא נמי הכי נשים שאמרו חכמים אין להן כתובה כגון הממאנת והשבויה והאיילונית מנה ומאתים אין להן אבל תוספת יש להן, כך פסק הרב אלפס (כתובות פרק אלמנה ניזונת) והמיימון (הלכות אישות פכ"ד ה"ה), עכ"ל].
<h2>דף קז:</h2>
קטנה שאין לה אב קרוביה משיאין אותה והוי אשת איש דרבנןא) רק שיוצאה במיאון. ועד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות, גדלה שעה אחת בשערות שוב אינה יכולה למאן, ואם הגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימניםב), ואם השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה מיאון, וכן אם אינה יודעת לשמור קידושיה. והמיאון בפני שלשהג). ואם מיאנה הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביוד), וממאנת ביבם צ"ע בס"ג (עשין נ')ה), אך היא אסורה לאביוו), ואם נתן לה גט אע"פ שהיא קטנה הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביוז). ולעולם ירחיק אדם עצמו מן המיאונין, והממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים וקטנה היוצאת בגט צריכה להמתין ג' חדשים. עמדה ונתקדשה לאחר הן הן מיאוניהח). ובית דין כותבין לה בקוצר בפנינו מאנה פלונית [בת פלוני] בפלוני בעלה, ולא יאריך יותר פן יחשב כגטט). א)0ובעלה זכאי במציאתה רחמנא אפקרוה לגביה והפקר בית דין הפקר, וזכאי במעשי ידיה והפרת נדריה ויורשה ומטמא לה אם הוא כהן ואע"ג דנשואין שלה מדרבנן כיון דהוא ירית לה הויא ליה כמת מצוה, זה הכלל הרי היא כאשתו לכל דבר, עכ"ל בפרק בית שמאי ביבמות (דף קי"ח). ב)0ולא תמאן אע"פ שלא בא עליה משנעשית גדולה שהיא בת י"ב שנים ויום אחד אינה ממאנת וצריכה גט מדברי סופרים, עכ"ל ס"ג (מ"ע סי' נ'). ג)0תנן (יבמות דף כ"ה) מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה, פ"ה (דף ק"א ד"ה דתנן) וליכא משום הסר ממך עקשות פה, מפני שהוא בית דין, כלומר לא יחיד היה שם דנאמר בשבילו נתכוין שהרי בית דין היה שם, עכ"ל ס"ג, בפרק בית שמאי ביבמות. ד)0ולא פסלה מן הכהונה, עכ"ל בפרק בית שמאי (דף ק"ח). ה)0וממאנת אפילו לזיקתו ונפקא בלא חליצה כעולא בפרק בית שמאי (דף ק"ז) עכ"ל. ו)0לפי שמשעת נפילת ליבום היתה [נראית] כלתו, מיאנה בבעלה מותרת לאביו דהיינו במפותת בנו, עכ"ל ס"ג (שם). ז)0ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה ומאנה בו ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו, מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה או מיאנה בשני אסור לחזור לו ואפילו לאחיו כדאיתא בפרק בית שמאי (שם), זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, פ"ה אפילו פעמים הרבה נתגרשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו דמיאון דידיה מבטל גט דידיה, אבל מיאון דחבריה לא מבטל גט דידיה, עכ"ל פרק בית שמאי ביבמות (שם). ממאנת הקטנה בין מן האירוסין בין מן הנישואין בין בפני בעלה בין שלא בפני בעלה בין בבית דין בין שלא בבית דין, קטנה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה כשהיא קטנה לזו קורא בה יתומה בחיי האב לפי שאין לאביה רשות בה ואם אחרי כן נשאת לאחר כשהיא קטנה בחיי האב הרי זו ממאנת. החרשת אע"פ שנישואיה מדברי סופרים כנשואי קטנה לא תקינו לה שתמאן כדי שלא ימנעו מלנשאה, עכ"ל סמ"ג (שם). אמר שמואל (דף י"ב) מיאנה בזה פירוש ביבם מותרת לזה, פ"ה אבל לדידיה ליבם שמאנה בו אסורה דמיאון עקר ליה לזיקה וקיימא עליה באשת אח ואם תאמר מיאון נשואי קמאי עקר והרי היא נכרית אצלו גזירה דרבנן היא הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתיבם נראית כאשת אח. וכן אמר ר' יוחנן (שם ק"ז) מיאנה בזה מותרת לאחיו, ולרב מיאנה בזה אסורה לזה מידי דהוה אבעלת גט, והילכתא כוותיה דשמואל דקאי רבי יוחנן כוותיה, עכ"ל ר"א. ח)0דהלכה כר' יהודה בן בתירה דאמר אפילו בנישואין דקמא דהוה נשואה מעיקרא לראשון יוצאה במיאון קל כי האי וכל שכן נתקדשה לבד לראשון, עכ"ל בפרק בית שמאי ביבמות (דף ק"ח). ט)0פירוש פן אתי לאחלופי בגט שיכתוב סופר בור האריכות כגט, עכ"ל (שם דף ק"ז).
<h2>דף קח.</h2>
בפרק בית שמאי תנן (דף ק"ז) כיצד ממאנת האשה אומרת בפני שנים אין רצוני בפלוני בעלי או אין רצוני בקידושין שקדשוני אחי או אמי וכיוצא באלו הדברים. הגה"ה, בית הלל אומרים ממאנת בפניו ושלא בפניו בבית דין ושלא בבית דין, עכ"ל בפרק בית שמאי. ואפילו היו אורחים — פ"ה דליכא בית דין, ותו דהני משתקי שתקי ולא מודעי, עכ"ל (שם דף ק"ח) — מסובין בבית בעלה בעלמא והיא עומדת ומשקה להם ואומרת לפניהם אין רצוני בפני פלוני בעלי הרי זה מיאון. עכ"ל ס"ג (עשין סי' נ').
<h2>דף קיג.</h2>
בפרק אלמנה ניזונת תנן (כתובות דף ק') הממאנת (והשבויה) [והשנייה] והאיילונית אין להן כתובה, וקאמר בגמרא (שם דף ק"א) לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת יש להן תניא נמי הכי נשים שאמרו חכמים אין להן כתובה כגון הממאנת (והשבויה) [והשנייה] והאיילונית מנה ומאתים אין להן אבל תוספת יש להן, כך פסק הרב אלפס (כתובות פרק אלמנה ניזונת) והמיימון (הלכות אישות פכ"ד ה"ה), עכ"ל.
